הדרך להגשמת החלום

איפה זה התחיל? אולי אפילו בילדות שלי.נולדתי למשפחה שבה תמיד היו כלבים — חברי הטובים ביותר, נאמנים ומלאי חיים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמשפחה ומהשגרה היומיומית שלי.האהבה לבעלי חיים נטעה בי שם, בשקט של ילדותי. 

אך רק בשנות ה-30 שלי הבנתי שהאהבה הזאת יכולה להפוך למקצוע. 

עברתי דרך לא פשוטה, מלאה בשינויים, באתגרים ובתהפוכות, עד שהתחלתי לשאול את עצמי בבירור: "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה?"והתחלתי להרגיש שהחלום הזה אפשרי, אפילו אם עוד לא ידעתי בדיוק איך לממש אותו.רק בגיל 50 התחלתי לעבוד כאחות וטרינרית — מקצוע שהרגיש לי כמו בית, כמו המקום שבו אני יכולה להיות בדיוק אני. 

לפני שהגעתי לשם, עברתי בדרך לא מעט תחנות, כולן קשורות בכלבים: התנדבתי בעמותה, הוכשרתי כמדריכת כלבנות טיפולית, עבדתי כמאלפת, והייתי בעלים של פנסיון ביתי לכלבים.בנוסף, חקרתי את הצד הרוחני של החיים, את החיבור בין גוף לנפש, ומצאתי את האיזון והעומק שמאחורי הטבע והחיים עצמם. 

אך משהו עמוק בפנים תמיד הרגיש שזה לא בדיוק זה, שלא מצאתי את המקום שייתן לי את המימוש המלא, את ההגשמה האמיתית. 

אני לא זוכרת במדויק איך זה קרה, או מתי בדיוק גילית את הרפואה משלימה לבעלי חיים, אבל מהרגע שהכרתי והתחלתי ללמוד על זה — משהו בתוכי התעורר.הייתה זו תחושת ידיעה בטוחה וברורה.זה מה שאני רוצה להיות. 

אז היה לי את ה"מה", את החלום, אבל עדיין לא את ה"איך". זה היה עוד מסע, עוד חלום שממתין לגישור.אבל עם הזמן, ההזדמנות ללמוד רפואה משלימה לבעלי חיים נפתחה עבורי, ומהר מאוד התחילו שנתיים של לימודים במכללת וינגייט עד להסמכה המיוחלת - מטפלת ברפואה משלימה משולבת לבעלי חיים.

 היום אני עושה בדיוק את מה שחלמתי עליו.כל מפגש עם בעל חיים ועם בעליו מחזק בי את הידיעה שהבחירה שלי נכונה.והמסע? הוא רק בראשיתו, ואני פתוחה לקראת כל מה שיבוא — כי תמיד יש עוד מקום ללמידה, עוד דרך להתפתח ועוד חיבור עמוק יותר לעולמו של בעל חיים והאהבה שאני משקיעה בו.